כמעיין המתגבר – על דמותו של התנא רבי אלעזר בן ערך

מוקדש לכל מי שבחר לפרוש מן הציבור ועדיין המשיך לא להאמין בעצמו עד יום מותו.

גירסת PDF נוחה יותר לקריאה ניתן למצוא כאן.

הקדמה – אלף שנים של קרבנות

רגע אחרי הדרמה המכוננת ביחסים בין האדם לבין אלוהים, עוד לפני שהוא מספיק להתאושש, אברהם מביט ימינה, מביט שמאלה והנה איל נאחז בסבך בקרניו. מזבח האבנים שהוא הקים רק הבוקר על אחד ההרים בארץ המוריה עומד על תילו ערוך ומוכן. והאיל, שנקלע לשם כמעט במקרה, מועלה עליו כקרבן – הקרבן הראשון על הר המוריה.

הקרבן הסמלי הנשכח הזה החליף את ההקרבה העצמית של אברהם, את ההקרבה של זרעו, של עם ישראל. עם ישראל בא לעולם כמה דורות אחר-כך ברעש ובצלצולים, בצלצלי שמע ובצלצלי תרועה, בתקע שופר בתוף ובמחול. ובפרץ של חריצות ניגש העם למלאכת בנית המשכן. מעמד חנוכת המשכן חגיגי במיוחד. כל נשיאי העדה עומדים בתור להביא את מנחתם. כף זהב, קערת כסף, קטורת, סולת, אבל בלי ספק גולת הכותרת היא רשימת הפרים, האילים, העזים והכבשים. מאות השנים שעתידות לחלוף מרגע זה יעמידו תור ארוך של צאן ובקר שישתרך לכבודו של אדון כל הארץ שהתגלה בסיני – תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

עם ישראל אהב לעבוד את אלוהיו יושב הכרובים, זה שמצוי בין אריות מכונפים. וכשהרגיש שזה לא מספיק לו, הגדיל לעשות והחל לעבוד גם את הבעל ואת האשרה ואפילו את עגל הזהב מעשה ידיו. הפולחן מתפשט בכל הארץ. קרבנות עולים על כל במה, מדן ועד אילת, בהרי השומרון ובראש הכרמל. דורות של מנגל כך חולפים ונראה שאלוהים כבר שבע ורוצה לעבור לשלב ב' של התוכנית. "שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי" הוא זועק. אך קשה לשכנע את העם קשה העורף שבינתיים כבר הספיק להתאהב בריטואל.

עם הקמתו של בית המקדש השני, הקרבת הקרבנות עוברת סטנדרטיזציה. אין כבר מקום לפרץ ספונטני של הקרבת קרבן. יש חוקים וסדר ופרוטוקול מדוקדק של איך ראוי ונכון לעשות את זה. בית המקדש הופך סטרילי, והכהנים מתקתקים את העבודה. העבודה נעשית מכנית, מנותקת מהעם ומנוכרת לו. הבירוקרטיה מנוונת את העבודה. טפסים ועמלות חוצצים בין היהודי לבין האל שקרע את הים לגזרים. אבל נראה שגם האל עצמו קצת התנתק מאותו האל שקרע את ים סוף.

אותו סדר קפדני ואותו פרוטוקול דקדקני שאפיינו את עבודת הקרבנות בבית המקדש, הם גם אלה שהביאו לאובדנו. בשלב זה החורבן כבר בלתי נמנע. כאקורד סיום צורם במיוחד נשלח מבית הקיסר הרומי עגל לירושלים להקרבה בבית המקדש. בעגל הוטל מום זעיר שלפי הפרוטוקולים המדוקדקים פוסל אותו להקרבה על גבי המזבח. הקרבן הראשון, קרבן האיל הקדמון, בא במקום ההקרבה של עם ישראל. אולם הקרבן האחרון, קרבן העגל מרומא, נדחה ולא הוקרב ובמקומו עלה עם ישראל על המוקד. אלף שנים של הקרבת קרבנות עלו באש שהצית טיטוס בהר המוריה, אותו "אחד ההרים" שבארץ המוריה. ובין הלהבות המלחכות את שרידיו האחרונים של המקדש נולד היהודי החדש.


חלק ראשון – בית המדרש

חמישה תלמידים היו לו, לרבן יוחנן בן זכאי. ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושוע בן חנניה, ורבי יוסי הכוהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן: רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סיד שאינו מאבד טיפה; יהושוע בן חנניה, אשרי יולדתו; יוסי הכוהן, חסיד; שמעון בן נתנאל, ירא חטא; אלעזר בן ערך – מעיין המתגבר. (משנה, אבות ב' י')

התקופה המדוברת היא סוף המאה הראשונה לספירה. רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים בזמן המצור ומתחיל במפעל השיקום של העולם היהודי, עולם שבו הולכת וגוברת הנטייה ללמדנות על חשבון פולחן המקדש שאבד ללא שוב. בית המדרש הוא המקדש החדש. בית הלל ובית שמאי, שקמו בשלהי ימי הבית השני, הן האסכולות המובילות בעולם התורה המתפתח. האליטה הישנה – הכהנים, נדחקת הצידה. תפקידם החדש מסתכם בלברך את הברכה המשולשת בתפילת שחרית.

תלמידיו של בן זכאי מתוארים על-פי דרכם בלימוד התורה. בין רשימת התלמידים מבצבצת דמותו של רבי אלעזר בן ערך, התנא האבוד, התלמיד האהוב.

הוא היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה – מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עימהם ואלעזר בן ערך בכף שנייה – מכריע הוא את כולם. (שם, ב' י"א)

התורה נמשלה למים וכך גם מידותיהם של לומדיה. רבי אליעזר בן הורקנוס הוא בּוֹר שאינו מאבד טיפה מלימודו. כל המים נאגרים בו. הוא יודע לדקלם את כל מה שלימדוהו רבותיו בעל-פה. הוא משמר את המסורת שקיבל בלי שכחה. לעומתו רבי אלעזר בן ערך הוא מעיין המתגבר, הוא שופע ומחדש מעצמו בלימוד התורה. הוא מגיע לתובנות משל עצמו שמעשירות ומקדמות את עולם התורה. רבי אלעזר בן ערך חביב על רבן יוחנן בן זכאי יותר מכל שאר התלמידים. בעולם הלמדנות החדש מוערכת הספונטניות שבתלמודו המתפרץ של בן ערך. נשאלת השאלה: מהו סוד הנביעה האינסופית של תורתו?

אמר להם: צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה; רבי יהושוע אומר: חבר טוב; רבי יוסי אומר: שכן טוב; רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד; רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. (שם, ב' י"ב)

לב טוב – היא דרכו של רבי אלעזר בן ערך. רבן יוחנן בן זכאי מעריך תכונה זאת יותר מכל שאר המידות הטובות שמציגים חבריו. הרגש הוא שמוביל את תלמודו של בן ערך וסוחף אותו למחוזות הדעת והתבונה.

מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו. אמר לו: רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. אמר לו: לא כך שניתי לכם "ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו"? אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. (תלמוד בבלי, חגיגה י"ד ע"ב)

רבי אלעזר בן ערך הולך אחרי הלב. הוא משתוקק לחקור אחר נפלאות הבריאה, להבין את סודות הקיום. הוא מבקש לעסוק ב-"מעשה המרכבה", באותו סוד נפלא של ידיעת האלוהות. רבו מנסה לצנן את ההתלהבות המתפרצת ממנו אך הוא מתעקש.

פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה ודרש. וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה. פתחו כולן ואמרו שירה […] עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר: ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה. (שם)

לפי המסורת, אהרן הכהן הגדול, שדרכו היא "אוהב שלום ורודף שלום", הוא גם זה שבנה את עגל הזהב. אוהב השלום הוא זה שנתן לפרץ הספונטניות להוביל את עבודת האל. כמוהו גם רבי אלעזר בן ערך, הקרוי על שמו של הכהן הגדול השני – אלעזר, בנו של אהרן. גם רבי אלעזר, שדרכו היא "לב טוב", מעז. גם הוא נותן לפרץ הספונטניות להוביל את עבודת האל, שבעולם החדש היא מתבטאת בלימוד התורה. הוא מוסיף על לימוד התורה מלבו הטוב. אך בניגוד לאהרן שננזף ע"י משה, רבי אלעזר זוכה להכרה מרבו.

כל איתני הטבע אומרים שירה לצלילי תורתו של רבי אלעזר בן ערך כשהוא דורש במעשה המרכבה. בן ערך מסתמן כהבטחה הגדולה של עולם התורה המתחדש.


חלק שני – תנועת "לב טוב"

חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי. כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו. כשנפטר הלכו ליבנה, והלך רבי אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה […] וישב לו עד ששכח תלמודו. מאחר זמן באו אצלו, שאלו אותו "פת חטין או פת שעורים מי טב אוכלה בלפתן?", ולא ידע להשיבן. (מדרש רבה לספר קהלת, ז')

רבי אלעזר בן ערך עוזב את בית המדרש ושוכח את תלמודו. זו תפנית מכאיבה בעולם התורה החדש. דווקא התלמיד שכולם תלו בו תקוות נוטש. בית המדרש עובר ליבנה אך הוא גולה לאמאוס. חז"ל מנסים לגלגל את הסיפור לאשתו של רבי אלעזר בטענה שהיא זו שגרמה לו לנטוש. אך אין בזה כדי להפחית את התסכול של עולם התורה. התלמיד המוכשר עזב את בית המדרש.

רבי אלעזר בן ערך משתקע במקומו החדש. הוא מתפעל מיופיה של אמאוס, מהמעיינות החמים, מהנוף ההררי. אך מעבר לשינוי הגיאוגראפי ולניתוק הפיזי מבית המדרש, אנחנו יכולים לחוש שבן ערך מגלה גם תרבות חדשה – מקום מים יפים. אט אט תלמודו משתכח. לימים, כשבאים לבקרו חבריו לספסלי הישיבה ושואלים אותו בהלכות נגעים, הוא לא יודע להשיבם.

חז"ל מתארים את התרבות החדשה כ-"מקום מים יפים" וברקע מהדהד קולו של אבטליון:

אבטליון אומר: חכמים, היזהרו בדבריכם – שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל. (משנה, אבות א',י"א)

אבטליון, אב בית הדין, שהיה סמל לקפדנות כמה דורות לפני דור חכמי יבנה, מזהיר את החכמים לשקול בקפידה את דבריהם, שמא מתוכם ילמדו תלמידיהם טעויות ומחשבות פסולות. את היציאה לתרבות רעה הוא רואה כגלות למקום מים רעים. אך לא כך חז"ל מעריכים את התרבות החדשה שאליה יצא רבי אלעזר בן ערך. הם יודעים שאם הוא, בעל הלב הטוב, נמשך לתרבות זו, אז יש בה יופי אמיתי. הם מכירים ביופי של התרבות הזו – "מקום מים יפים" – אך השפה של התרבות הזאת זרה להם.

רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה. כי הדר, אתא קם למיקרי בספרא. בעא למיקרא החדש הזה לכם, אמר החרש היה לבם. בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה. (תלמוד בבלי, שבת קמ"ז ע"ב)

התלמוד מספר שבביקור הגומלין של רבי אלעזר בן ערך אצל חבריו, הוא ניגש לקרוא בתורה. "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב) הוא לא עוד פסוק בתורה אלא הוא המצווה הראשונה במעגל השנה היהודי, המצווה הראשונה שנצטוו משה ואהרן במצרים. רבי אלעזר קורא בתורה והמילים שיוצאות מפיו הן "החרש היה לבם" שאותיותיהן דומות מבחינה גראפית לפסוק המקורי. חבריו מתמלאים עצב על ששכח את דרך הקריאה בתורה והם מתפללים שישוב לקדמותו.

רבי אלעזר מתקדם בדרכו החדשה, בדרך שהולכת אחר הלב. הוא חוזר ליבנה אל חבריו, אולי כדי לדבר על לבם שיצטרפו לדרכו החדשה, לתנועת "לב טוב". אך שפתו החדשה זרה להם, וברגע שהוא קורא לפניהם את הפסוק שלא כצורתו, הם תמהים, אולי נבוכים, ומיד מתפללים שישוב לאיתנו. באותו זמן גם הוא מצטער. גם הוא תוהה איך הם לא מבינים את שפתו ושוגים בפירושה. הוא מתוסכל שהוא לא מצליח להגיע אל לבם. וכך, גם את קריאתו האחרונה הם מפרשים בדרכם המתפלפלת, בעוד הוא פשוט זועק בתמיהה: "החרש היה לבם?!"


סיכום – עולם ההגות היהודי

היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: (ויקרא יח) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא – האדם. הא למדת: שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה – הרי הוא ככהן גדול. (תלמוד בבלי, עבודה זרה ג' ע"א)

חורבן בית המקדש השני מסמן נקודת מפנה בעולם היהודי. עבודת האל עוברת מהפכה. העבודה, שהתבטאה עד אז בהקרבת הקורבנות, מפנה את מקומה לטובת סוג חדש של עבודה – לימוד התורה. זהו אינו שינוי מינורי אלא מהלך שמשאיר מאחוריו את כל סדרי הפולחן הישנים. בעולם החדש עבודתו של הכהן הגדול ושל עובד הכוכבים אינן נבדלות זו מזו בהרבה. העיסוק בתורה הוא הגורם היחידי שקובע. בעקבות כך גם החלוקה המעמדית הדתית משתנה. החלוקה הקלאסית של כהן-לוי-ישראל מתערערת ומוחלפת בחלוקה לפי דרגות בלימוד התורה.

בעולם הישן – עולם הקרבנות, בהתחלה היתה נפוצה ההקרבה הספונטנית על כל גבעה ותחת כל עץ רענן. אך עם התמסדות הדת מתמסד גם הריטואל. אהרן הכהן ננזף על העבודה הספונטנית וגם שני בניו, נדב ואביהוא, מתים בשל כך. לעומת זאת, בעולם החדש – עולם הלימוד, נראה שהספונטניות מקבלת הכרה מצד הממסד והיא מבורכת ומוערכת על-ידי המנהיגות. דעת בית הלל, החדשן, הרגיש, מתקבלת להלכה. אך לבסוף גם בעולם הלימוד, כמו בעולם הקרבנות, הפתיחה הספונטנית מתחלפת במרוצת הדורות בטקס ובפרוצדורות קבועות ובסופו של דבר הרגש נדחק לשוליים.

דמותו של רבי אלעזר בן ערך היא דוגמה למי שבחר לתור אחר לבבו. הרגש הוא המוביל בעולמו. הוא מגלה ערכים חדשים, רעיונות חדשים, שפה חדשה. אם היינו ממקמים אותו בתקופות שונות בהיסטוריה היינו יכולים בקלות לתאר אותו כמי שגילה את ההומניזם או את הליברליזם, אולי נחשף לתורת החסידות או לאמנה החברתית או לכתבי אריסטו.

המפגש של רבי אלעזר בן ערך עם חבריו, שעדיין משתמשים בטרמינולוגיה הישנה, מגלה את גודל הפער בין העולמות – הם בטוחים שהוא התנוון. אילו היו מנסים לדבר איתו על אותם העניינים החדשים שנוגעים ללבו, ודאי היה נפתח ומאיר להם מאורו, אבל הם ממשיכים לדבר איתו במושגי "פת חטין ופת שעורים". ואולי זה המחיר שמשלם בעל הלב הטוב – שלעולם יצטרך ללכת אחר לבו, אפילו במחיר ניכור מעולמו הישן. הוא לא יוכל לאנוס את דרכו לפי פרוצדורות ופרוטוקולים שרק מכבים ומדכאים את הנביעה הטבעית שבו.

עולם ההגות היהודי עצום. החל מהמשנה והתלמוד וספרות הפוסקים והפרשנים, והמשך בספרות המוסר, החסידות, הפילוסופיה, הקבלה והאגדה. אך עם כל זאת עדיין נראה שעולם זה סגור ומגודר בכללים ברורים – "ופורץ גדר ישכנו נחש". לאורך כל הדורות לומד התורה נדרש למול את לבבו ולהתיישר לפי הכללים שנתקבעו. והנה, גם מתוך עולם התורה הזה המסודר והמרוסן, מדי פעם בנקודות שונות במהלך ההיסטוריה, קם לו בעל לב טוב, אחד שתורתו מתפרצת ממנו בספונטניות – מעיין המתגבר.




הערות
החיבור לעיל אינו ניתוח היסטורי ואינו מתיימר לפרש את המקורות כהוויתם. מטרתי היא העברת רעיון ואולי יש בחיבור הזה גיוס של המקורות לטובת אותו הרעיון. יכול להיות שבין הדמות ההיסטורית של בן ערך לבין הדמות שניסיתי לשרטט כאן אין קווי דמיון רבים. הדמות שעלתה בראשי נוצרה מאותם שבבי סיפורים ומסורות, מהתיאורים והאגדות אודותיו שהצטברו במהלך השנים ושלכדו, ולוּ במקצת, מדמותו כפי שנצטיירה בדורות השונים, ושהם אלו שעיצבו ושממשיכים לעצב את דמותו.

הרמב"ם שהכניס את הפילוסופיה האריסטוטלית לבית המדרש, ורבי ישראל מסלאנט שייסד את תנועת המוסר, והבעל-שם-טוב שהקים את תנועת החסידות, וכמותם גם שפינוזה ומנדלסון ועוד רבים – כל אלה הם דוגמאות להוגים שהרחיבו את עולם התורה באמצעות שפתם החדשה. לכולם קמו מתנגדים בתוך עולם התורה. לא פעם ספריהם נאסרו והוצאו מחוץ לכותלי בית המדרש. בעיניי, בכל אחד מהם משתקף ניצוץ דמותו של רבי אלעזר בן ערך.

על דור חכמי יבנה ובכללם על רבי אלעזר בן ערך למדתי רבות מספרו הנהדר של הרב בני לאו, "חכמים" חלק ב'.

מודעות פרסומת

1 Response to “כמעיין המתגבר – על דמותו של התנא רבי אלעזר בן ערך”


  1. 1 groopit מרץ 10, 2013 ב- 3:49 PM

    נהניתי הנאה שבלב.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




כל הרשומות בבלוג

הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים


%d בלוגרים אהבו את זה: