מחלקת משאבי אנוש


פרק א' – חברת NKT

איש פשוט אני. אני כמה לחיים פשוטים, חסרי הרפתקאות, חסרי תחכום. כל רצוני הוא לחיות בשלווה, חיים בקצב איטי בלי שינויים כל רגע, בלי כל הרעש והצפצופים מסביב, בלי המתח והלחץ. אני רוצה לחיות בלי סיבוכים, בלי לבטים. לא לרוץ, לא לרדוף אחרי משהו כל הזמן.

לא, אני לא רוצה להיות איכר. כל הרעש הזה מסביב, קרקור תרנגולים נביחות כלבים, לא מתאים לי. כמו שאמרתי אני רוצה חיים שלווים, מול מחשב ומקלדת בלי "מוּ" ו-"מֶה". אני רוצה לשבת במשרד עם מזגן, שמזג האויר לא ישתנה במשך כל ימות השנה, בלי גשם ובלי בוץ, ובלי לעמוד בשמש ולהזיע, ואז לגלות שפרה חירבנה עליי. אני לא רוצה חיים מסובכים, לקצור חיטה, לחבוץ גבינה, אני כמה לחיים פשוטים של לעמוד עם מגש בחדר האוכל הפלואורוצנטי ולקבל את אותה מנת סושי כל יום.

לכן, כשהגעתי לפרקי הלכתי לחפש עבודה בהיי-טק, עבודה שתתאים לכישוריי. שלחתי קורות חיים לחברת NKT, חברה מכובדת שמעסיקה 4000 עובדים. ויש להם גם אתר מכובד באינטרנט, והפיסקה שמתארת את פעילות החברה מספיק מעורפלת כדי שאחוש בנוח לחשוב שאני מתאים לעבוד אצלם.

זימנו אותי לראיון. הגעתי לבנין החברה נרגש. תהיתי האם האנשים שאפגוש ימצאו חן בעיניי אם לאו, האם ירצו לקבל אותי לשורותיהם כעובד מן המנין, וכמובן, האם יש מכונת קפה במסדרון.

אפתח בשבחה של אכסניה. עם הגעתי לבנין קיבלתי תג מגנטי עליו כתוב "אורח" וקליפס בעזרתו ניתן להצמיד את התג למכנסיים כמיטב אופנת ההיי-טק האחרונה. אמרו לי לחכות בפינה עם הספות עד שיקראו לי, אך סקרנותי לא נתנה לי מנוח לכן לא חיכיתי ועשיתי לעצמי סיבוב בקומה. אז יש מכונת קפה, ויש תקרה צפה, יש מטבחון וגברת נאה חותכת שם סלט – כל צרכיי הגשמיים ישנם. וגם האנשים שפגשתי נראים מסבירי פנים.

קראו בשמי. נכנסתי לחדרו של אחד המנהלים. הוא סיפר לי מה חברת NKT עושה בצורה שלא פיזרה מהערפל מאום. סיפרתי לו על עצמי. נראה ששנינו היינו מרוצים. אני סיימתי בחיוך קל והוא סיים בברכת "כדי לסיים את תהליך הגיוס, תצטרך לעבור במחלקת משאבי אנוש".


פרק ב' – מחלקת משאבי אנוש

מאוד התרשמתי מתהליכי המיון הנהוגים בחברת NKT. ניכר שהושקעה בהם מחשבה רבה ועמוקה, וגם קורטוב של הומור לא נעדר מהם.

*אני מבין שנוהג מחייב הוא בספרות העולמית, שחלוקה כלשהי של טקסט לפרקים תדאג לכך שכל פרק יהיה באורך סביר, לפחות 3 פסוקים לפי השו"ע. אך כאן, ידידיי, גם אני הופתעתי כשגיליתי שהפרק במחלקת משאבי האנוש הולך להיות עד כדי כך קצר. עמכם הסליחה.


פרק ג' – מכון "אדם פח"

אנשי מחלקת משאבי האנוש היו חרדים כל כך שאגיע למקום שהולם את כישוריי, עד כדי כך שהם לא יכלו לסבול את המחשבה על מפח הנפש שאני עלול לעבור אם וכאשר אצטרך להתעמת אני, פנים אל פנים, עם כישוריי. לכן, במחווה של צניעות, כמעט אבירית הייתי אומר, הם החליטו למשוך את ידם מההחלטה הגורלית האם לקבל אותי לעבודה או לא, ולשלוח אותי למקום יותר מקצועי, בו ההיכרות איתי תהיה יותר אישית ומעמיקה ואז יוכלו להגיע להחלטה הנבונה. וכך נשלחתי ליום איבחון במכון "אדם פח".

לחלוחית בצבצה בעיניי לכשנתבשרתי על ההפניה למכון הנחשק. לא ידעתי אם אלו דמעות עצב על כך שאנשי מחלקת משאבי האנוש לא רצו להתעמק בי בעצמם או שמא היו אלו דמעות שמחה על כך שהם בחרו להשקיע ממיטב כספם ולשלוח דווקא אותי למכון כל כך יוקרתי. ואולי הגברת במטבחון בדיוק חתכה בצל. כך או כך, במועד שנקבע, לבשתי את מיטב מחלצותיי ושמתי פעמיי אל מכון "אדם פח", מכון שחרת על דגלו מילים יפות ואנשים יפים. אמנם השעה היתה שעת בוקר מוקדמת אבל כמה נחמד היה להגיע לבניין שחזיתו מעוטרת בתמונות של צעירים וצעירות לבני שיניים, לבושים במיטב האופנה ולצידם מילים יפות בתפזורת: "העתיד", "משאבים", "אפקטיבי" ועוד.

ישבנו נרגשים, כ-30 נבחנים ונבחנות, בחדר ההמתנה. ואז הגיעה בחורה צעירה ורעננה, שכל חזותה אומרת "קנו קולגייט" והקריאה רשימת שמות. "כל מי שקראתי בשמו שיבוא אחריי לכיתת אתרוג". אחרי כמה דקות היא חזרה ובידה רשימת הנבחנים שהולכים לכיתת "אילפס". אני הייתי בכיתת "אסקופה". כל כך שמחתי לשבת במקום בו אפילו שמות הכיתות נהגו בידי משוררים. במקום כזה, חשבתי לעצמי, נמצאים האנשים הנבונים, יראי החטא, אנשי מקצוע, שלב טוב להם ורגיש. ודאי הם ישכילו לחקור את כשרונותיי ולפענח את צפונות לבי.

פתאום נמלאתי חרדה גדולה, יראת קודש ממש. מה יהיה אם אותם אנשי מידות יגלו שכשרונותיי אינם מתאימים אלא לעבודת אדמה בלבד? ואני, איש פשוט אני, לא אוכל לה, לעבודת האדמה התובענית. כמו שאמרתי, אני כמה לחיים פשוטים, חסרי הרפתקאות, חסרי תחכום. כל רצוני הוא לחיות בשלווה מול מחשב ומקלדת בלי "מוּ" ו-"מֶה" וכו'. דריכת ענבים היא למעלה מיכולותיי, עורי אינו מסוגל לצריבתן של קרני השמש. ואם נמלים תעקוצנה את רגליי, מה אעשה אז? לא, אני לא יכול לקום לפני הזריחה כשקליפות תפוז תחת מראשותיי. טעם ההדרים חמוץ מדי לחכי שרק דיאטת סושי יפה לו. "הי חבר", לחש זה שישב לצדי, "כולם מחכים לך שתכתוב את השם שלך בעיפרון עופרת 5.5 מילימטר על הדף ותעביר אותו הלאה".


פרק ד' – המבחנים

"ועכשיו", אמרה קולגייט, "אני מעבירה לכם שאלון פרטים אישיים. יש למלא אותו בעט הכחול שמונח על הדיותה שלימינכם. בהצלחה". שם אבא, שם אמא, שם דוד, שם גיס, אבא מנישואים קודמים, אבא מנישואים עתידיים, משלח יד של אמא, משלח יד של סבא, ארץ מוצא, ארץ גזרה, ארץ לידה, תחביבים, תכריכים ועוד ועוד… וכך המשכתי למלא כל מיני פרטים איזוטריים על עצמי ועל משפחתי בעט הכחול. ואז הגיעו הסעיפים הקשים. יש לכתוב כמה מילים על שלושת האירועים המשמעותיים בחיי. רציתי לענות על השאלות ברצינות הראויה כי הבנתי שלפי שלושת האירועים המשמעותיים בחיי אפשר לגזור משמעויות לגבי יכולת ההשתלבות שלי בחברת NKT, שבה כל אירוע עשוי להיות משמעותי במידה זו או אחרת.

עם תום שאלון הפרטים האישיים הגיעו משימות מתחום אחר לגמרי. הייתי צריך להעתיק משולשים מצד אחד של הדף לצידו השני, לצייר עיגול ובתוכו לכתוב מספר, לצייר קווים אופקיים, קווים אנכיים, בלי להרים את העיפרון, עם להרים את העיפרון אבל בלי להרים את הראש, עם להרים את הראש אבל בלי להרים את הקול (זה היה הכי קשה). בהמשך נתנו לנו תמונות וביקשו שליד כל תמונה נכתוב מה הסיטואציה שבתמונה. ילד עם כינור, אשה מקפלת כבסים על שפת נחל, חנווני מקיף איצטדיון אולימפי. אח"כ קיבלנו טקסט ונתבקשנו לחלק את כל הפעלים שבו לשתי קבוצות: פעילים וסבילים. אחרי זה היו מבחנים במחשב: לזהות מצולעים, למצוא הבדלים בין כל מיני צורות, להשלים סדרות של מספרים. הרגשתי כמו בביקור אצל בעלת אוב. הבנתי שאין טעם לחקור אחר דרכיה, צריך פשוט לבצע את הוראותיה ולהאמין שכל נתיבותיה שלום.


פרק ה' – העץ

נדרשתי לצייר עץ.

ציירתי עץ נפלא, עץ פרי עושה פרי, שענפיו יפים ופריו רב, עץ שתחתיו תמצא צל חית הבר ובענפיו ידור עוף השמים, עץ שקצירו הגיע עד ים ויונקותיו עד הנהר הגדול. וציירתי לו גזע עבה שמסמל יציבות ואמינות ושרשים מרובים שמסמלים את החיבור לברית האבות, את הזכות ההסטורית שעליה ייסדנו את מדינת היהודים. על אחד מענפיו תליתי נדנדה שמסמלת את רוחות הזמן שנושבות בעולם ולא פוסחות גם עלינו. וציירתי תפוחים מוטלים על הארץ בתפזורת, שמסמלים את השפע שיהיה כאשר נשכיל ללכת ברוח מוסר הנביאים. ואגוזים לסנאים וחיפושית וחרוב שמסמלים את החוסן החברתי. וגם ילד קטן שנרדם בצילו של העץ ציירתי. מעניין מה הוא מסמל. לא היה לי זמן לחשוב על זה כי בדיוק קראו לנו למשימת "דינמיקה קבוצתית".


פרק ו' – דינמיקה קבוצתית

בלי ספק היה זה החלק המוצלח של יום המבחנים. אף שלכל הפעילויות שעשינו עד כה היתה משמעות סימבולית רבה, הרגשתי שהיה חסר הנדבך החברתי שייתן גוון מעשי ליום הבילוי במכון היוקרתי. כולנו מועמדים לעבודה במשרות משרדיות בחברת אנשים ועל כן זה אך טבעי שנבצע הדמיה של סיטואציות שאנו עשוים להיתקל בהן.

ישבנו במעגל שבעה נבחנים. מולנו ישבו שתי בוחנות צעירות שהציגו את עצמן ברוב חן. התחלקנו לשתי קבוצות. המשימה הראשונה שקיבלנו היתה לבנות מגלשה מכוסות חד-פעמיים ומסלוטייפ. "לפי מפרט הדרישות", אמרה אחת הבוחנות, "המגלשה צריכה להיות בטיחותית ויציבה, חסכונית בחומרי גלם וידידותית למשתמש. כמו כן היא צריכה להיות בגובה של לא פחות משלושים ותשעה סנטימטרים". לצורך כך הוקצו לנו 11 דקות. הקבוצה שלי עבדה בצורה נהדרת. לימור, בת 42, נשואה + 3, מנהלת קשרי לקוחות בחברת פיננסים גדולה, חתכה את הסלוטייפ לחתיכות בשלושה אורכים שונים. קובי, בן 26, רווק עם מבטא צרפתי, סטודנט להנדסת תעשיה וניהול, העמיד את הכוסות זו על זו. ואני, בן 28, רווק וג'נטלמן, מעוניין לעבוד במשרה מלאה בהיי-טק, הדבקתי את חתיכות הסלוטייפ על הכוסות שקובי החזיק.

סיימנו את בניית המגלשה לפני תום הזמן שהוקצה לנו וחיכינו לקבוצה השניה שתסיים. אמנם לי היה נראה שאנחנו יכולים לנוח אך גם ברגעים אלה היו עיני הבוחנות פקוחות כדי לקלוט את כישורינו החברתיים. קובי הבין את זה ראשון ומיד פנה ללימור ואמר: "לימור, תגידי לי, איך את משלבת קריירה של ניהול קשרי לקוחות עם גידול ילדים? זה ודאי אתגר לא קטן". לימור ענתה לו במלמול חסר פשר כלשהו. הבנתי שגם עליי להרשים את הבוחנות בידע שצברתי על חבריי החדשים ולהביע התעניינות כלשהי. "קובי", אמרתי, מנסה לחשוב מהר על שאלה, "איך אתה משלב מבטא צרפתי עם לימודים במכללה? זה בטח לא פשוט".

אחרי שסיימנו את המשימות הקבוצתיות חזרנו לכיתה לעוד סבב של ציור קוים וזיהוי מצולעים. ואז, תוך כדי שאני מותח קו בין משולש ישר זוית למשולש עקום זוית, ניגשה אליי קולגייט, חיוכה הנצחי עוד ממוסמר אל פיה, ואמרה: "יהונתן בר-און, עוד רבע שעה יש לך ראיון אישי אצל יועצת התנהגותית-תעסוקתית-רב-תחומית בחדר השני בסוף המסדרון, אז כשאתה מרגיש מוכן לך לשם".


פרק ז' – הראיון

שוב שמחה מילאה את לבי – במכון הזה לא משאירים דבר ליד המקרה. כדי להבין את מכלול תכונותיי הם אמנם מתייעצים בכוכבים ובמזלות אך גם מראיינים אותי.

מצאתי את עצמי יושב בחדר קטן ליד שולחן ומולי יושבת בחורה מצודדת שמתעניינת רק בי, שרוצה לחדור אל נבכי נשמתי. עיניה היו שחורות ומבטה חם ושליו. שיערה היה אסוף בגומיה וכך גם צרור הניירות שהיא הביאה עמה. היה אור נעים בחדר, לא חזק מדי. מאחוריה היו רפרפות בצבע ורוד ונראה לי שדמיינתי גם ריח של וורדים. הייתי קצת נבוך מהאינטימיות הפתאומית, אבל חיוכה היה מרגיע והעניק לי תחושה של כנות ושל פתיחות.
"ספר לי קצת על עצמך" היא אמרה.


** פרקים ח'-י"ב אינם זמינים בגירסה החינמית של הבלוג **


פרק י"ג – המכתב המיוחל

יהונתן
שלום רב

אנו מודים לך על שהשקעת מזמנך בתהליכי המיון לחברת NKT.
לצערנו, לא נמצאה התאמה בין כישוריך לבין המשרות המוצעות.

בברכת הצלחה בהמשך,
מחלקת משאבי אנוש
NKT

אז מתברר שלחינם נחפזתי לחשוב שהפרק על מחלקת משאבי האנוש יהיה קצר. יש המשך, יש אחרית. ההמתנה הארוכה התפוגגה באיבחה ברגע בו ראיתי בתיבת האי-מייל שלי את המכתב האלקטרוני מחברת NKT, שהיה חתום על ידי לא אחרת מאשר מחלקת משאבי האנוש עצמה. קראתי את הטקסט כמה פעמים. בגלל שכבר הייתי מיומן ובמקרה היה לי עט כחול, ישבתי וחילקתי את הפעלים שבמכתב לשתי קבוצות: פעילים וסבילים.
בקבוצת הפעילים כתבתי: "השקעת מזמנך"
ובקבוצת הסבילים כתבתי: 1. "לא נמצאה התאמה", 2. "המשרות המוצעות"
ונראה שגם זיהיתי את החוקיות: כל הפעלים הפעילים – אני הוא הנושא שלהם, וכל הסבילים – מחלקת משאבי האנוש.

נקלעתי למבוי סתום. תמו כל המשימות ואני נותרתי בביתי מהורהר, לא יודע איך להמשיך מכאן. אלוהים יודע שרציתי, הו כמה רציתי להקריב את חיי על מזבח המכונה. רציתי לקום כל בוקר ולהעביר את התג המגנטי ושדלתות הזכוכית תיפתחנה ואוכל להתמסר אל אולמות הניאון. כל כך שיוועתי לתקתק כל היום במקלדותיהם ובהפסקת הצהרים להזמין סושי ולשוחח על האיום האיראני ועל השפעותיו על מדד הדאו-ג'ונס. רציתי לקבל תפוח בדבש בראש השנה ו-3 שעות חופש ביום המשפחה ובקיץ לבלות עם העובדים האחרים בקלאב-הוטל באילת. אך כל תקוותיי נגוזו. איך אני יכול להמשיך מכאן? הרי את הנשמה שלי השארתי אצלם והם נפנפו אותי כאילו מעולם הם לא הכירו אותי אישית.

את הציור של העץ, את שלושת המקרים המשמעותיים בחיי, את דעתי על הילד עם הכינור, את הכל השארתי אצלם, שום דבר מהאישיות שלי לא השארתי לעצמי, והם כך זרקו אותי בהודעת מכונה. "לא נמצאה התאמה" – מי לא מצא? מישהו בכלל חיפש אותה, את ההתאמה? או שאולי לא נמצאה התאמה משום שהם פשוט ישבו שם, במחלקת משאבי האנוש, סביב הניירות שבהם טבועה נשמתי, פטפטו ואכלו צ'יפס. ואולי בזמן שפלחי תפוחי-האדמה בציפוי פלסטי מתפצחים בין שיניהם, הם ניגבו את פיותיהם באותם הניירות ואז הם הסתכלו ימינה ושמאלה ולא מצאו את ההתאמה. או שמא הם ישבו ליד הניירות כמה ימים ורק אז לא נמצאה ההתאמה המיוחלת. או שאולי פשוט כל אנשי מחלקת משאבי האנוש נבלעו בקרביה של מחלקתם וכך יצא תחת ידם מכתב ללא מגע אדם. אף אחד מהם הוא לא זה שלא מצא את ההתאמה – היא פשוט מעצמה לא נמצאה, כך אף אחד מהם הוא לא זה שכתב את המכתב – גם הוא נכתב ונחתם מעצמו.

מחיתי את הדמעות. מולי עדיין ריצד המכתב על צג המחשב. ואז שמתי לב שהיו לי טעויות בטבלה. אכן היה במכתב פועל אחד פעיל שמיוחס אליהם ושלא הכנסתי אותו לטבלה – "אנו מודים לך". אולי בכל זאת יש סיבה לכך שלא התקבלתי.

מודעות פרסומת

9 Responses to “מחלקת משאבי אנוש”


  1. 1 דרור פברואר 6, 2012 ב- 5:19 PM

    כעת יש לך ניסיון רב משמעות בנבכי הביורקרטיה האנושית והפריור עבודתית ,
    כל שנותר כעת הוא לנסות להתקבל שנית לתואר באוניברסיטה.

  2. 2 תומאס פברואר 6, 2012 ב- 7:49 PM

    אכן זמנים קשים, כאשר בחורינו הצעירים מעדיפים את הנאות הבשרים והאטרקציות הזולות ושוכחים לגמרי את הציונות הפשוטה שהביאתנו עד הלום(וגם את שלום). במקום לבכר את עבודת הכפיים הקדושה ע"פ עבודת הישבנים הטמאה, אתה בוחר להוסיף עוון על חטא ולעשות צחוק מאותם בני אדם מעולים, מטובי בנינו ובנותינו, שבחרו להקדיש את חייהם לאיתור וליקוט של טובי בני עמינו. תתבייש לך!

  3. 3 philoshit פברואר 7, 2012 ב- 8:13 AM

    אני ממש לא יודע איך אתה כותב על זה בשלוות נפש שכזו. ההתנהלות של שוק העבודה בישראל, ובעולם כולו, שערורייתית ומרתיחת-דם.

    השלב הבא בטח יהיה גם בדיקות גנטיות לפני ריאיון העבודה; כי בשביל למצוא התאמה מותר לעשות הכול.

  4. 4 הילה פברואר 7, 2012 ב- 1:21 PM

    אז בגלל זה אחרת אתמול, למדת המון אני רואה 🙂
    מנוסח מעולה!
    באמת תמיד תהיתי מה פשר כל המבחנים האלה ואיך מהם מצפים לקבל התאמה..

  5. 5 בילי נפגעה חבל עליה. פברואר 8, 2012 ב- 7:46 PM

    יהונתן בר-און היקר,
    זה העץ שלך. כן כן, זה שתלית עליו נדנדה והתעללת בו ופזרת מסביבו תפוחים וילדים. תגיד לי, אתה חושב שעשו אותי בעץ-בע? על מי אתה עובד? אתה מוכר אותי כמו עיתון עלוב דאשתקד, אחר כך מסתלבט על זה בבלוג שלך ורוצה גם לקצור את הפירות שלי? לא, לא, חביבי. ההחלטה לגבי כישורייך היתה תלוייה בי ורק בי, תלויה על עץ גבוה. וכשראיתי שהפקרת אותי וחשפת אותי לרוח הקרה ולעורבים המנקרים, החלטתי לעשות מעשה! המייל שקיבלת, פרי ענפיי הוא. אני הוא הוא מי שקובע את עתידך המקצועי, האישי, הרומנטי והרצסיבי.
    בפעם הבאה שאתה חושף לי ככה את הענפים ותולה עלי נדנדה, תדע שהמחיר הוא כבד.
    המלצה שלי, לך על קקטוס קטן ולא מחייב.
    שלך,
    עץ הפקאן.

  6. 9 קווין ספייסי הוא קייזר סוזה פברואר 9, 2012 ב- 1:04 AM

    היה כיף לקרוא. רק חבל שגילת לי את הסוף.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




כל הרשומות בבלוג

הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים


%d בלוגרים אהבו את זה: