מידת פרעה – בגנות החשדנות

סיפור שעבוד מצרים הוא סיפור שכבר קראנו אותו מכל הכיוונים, ובכל זאת הייתי רוצה לקרוא בו שוב. התורה חוזרת ומצווה אותנו לזכור את שעבוד מצרים, לזכור שהיינו גרים במצרים. עוד הרבה לפני שהפסיכולוגיה ניסחה את התופעה, התורה זיהתה את בעיית הקרבן-התוקפן ולכן הזכירה לנו שוב ושוב על-מנת שניזהר לבל תדבק בנו מידת פרעה. דבר ידוע הוא שבכל מקום בו היתה עבדות, גם בארה"ב כמו גם ברומא העתיקה, אלה שהתנהגו באכזריות הכי קשה כלפי עבדים היו העבדים המשוחררים. התורה היתה ערה לסכנה הזאת לכן הזהירה אותנו: "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כ"ג). מבלי להיכנס לשאלה ההלכתית לאיזה גר התורה מתכוונת, ברור שהתורה מדגישה שעלינו לזכור את שעבוד מצרים ולהיזהר מלאמץ את דפוס ההתנהלות הפרעוני. לכן קודם כל עלינו ללמוד את תכונותיו של פרעה.

לפני שניגש לאפיין את פרעה, ננסה לשים לב למוטיבציות של צוררים אחרים שקמו לנו. המוטיבציה של המן, לדוגמה, ברורה: היה לו ריב אישי עם מרדכי וכנקמה ניסה לפגוע בכל היהודים. המוטיבציה של סנחריב וזו של נבוכדנצר היתה אימפריאליזם, כיבוש והכנעת העם המקומי וגביית מיסים. היו כאלה שמטרתם היתה להעביר את העם על דתו וכאלה שהדחף שלהם הונע על-ידי גזענות. אך מה היתה המוטיבציה של פרעה?

פרק א' בספר שמות מציג סיפור מאוד פשוט וזה גם מה שכל-כך מבהיל בסיפור הזה. יש סיבה ויש תוצאה ואולי אין תחנות בדרך כדי שנזדעזע יותר מהקישור בין שתיהן. המקרא מציג בפנינו את פרעה כך: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף". פרעה מוצג כמלך שאין לו שום דעה קדומה על בני ישראל, הוא לא זוכר להם טובה בזכות יוסף והוא אינו רוחש כלפיהם שנאה. פרעה רואה את בני ישראל הרבים, הוא לא לוקח סיכון ומסמן אותם כאויבים פוטנציאלים – "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ". מכאן ועד "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" הדרך כבר היתה קצרה.

אפשר לומר הרבה דברים על הסיפור הזה, אבל דבר אחד ברור: אנטישמיות לא היתה פה! לא מדובר על שנים רבות של הסתה, לא קדמו לזה עלילות דם על יהודים, אפילו גזענות פשוטה לא היתה כאן ובטח שלא מלחמת דת. אמנם כשמשה יבוא להוציא את בני ישראל ממצרים, פרעה כבר יכפור באלוהים, אך כעת פרעה סך-הכל עושה שיקול דעת סביר. מה שהיה כאן זה חשש שיום אחד בני ישראל יהיו אויבים.

אל לנו להתעלם מההגיון שבדברי פרעה. הוא לא אומר דברים מופרכים! החשש שלו הוא כנראה חשש מוצדק. יש לנו פה עם זר, לא בטוח שנוכל לסמוך עליהם שיהיו נאמנים בשעת מבחן, לכן נסמן אותם כבר עכשיו כאויבים. יכול להיות שאחד היועצים אמר לו: "אבל גם הם אזרחים במדינה", ופרעה ענה לו: "אלה אזרחים? בהזדמנות הראשונה שתהיה להם, הם יזרקו אותנו לים". או בשפתו: "והיה כי תקראנה מלחמה – ונוסף גם הוא על שנאינו".

מידת פרעה מסוכנת בגלל שהיא רציונלית. לצאת בביקורת על המן זוהי חכמה קטנה, שכן מה שהוביל אותו זאת היתה שנאה קנאית. מהותו של עם ישראל היא קריאת תיגר דווקא על מידת פרעה, שנראית שקולה ומדודה. הראשון שקרא לבני ישראל "עם" זהו אותו פרעה ועלינו לזכור את השיעור הראשון שלנו כעם והוא שהחשדנות כלפי הזר מטשטשת את היכולת לראות בו אדם.

מודעות פרסומת

3 Responses to “מידת פרעה – בגנות החשדנות”


  1. 1 Haim Slotin מרץ 24, 2013 ב- 8:42 AM

    יהונתן, זוית מעניינת שאני מסכים איתה לחלוטין!
    חג שמח!

  2. 2 הילה מרץ 24, 2013 ב- 7:15 PM

    יהונתן, ומה עם הזר הזה כבר הוכיח לנו בעבר שהוא מוכן לזרוק אותנו לים?
    ההשוואה שלך לדעתי שגויה.

    • 3 jonbrown מרץ 25, 2013 ב- 10:54 AM

      כפי שכתבתי, לדעתי התורה מזהירה אותנו דווקא ממקרה בו יש בסיס לחשדנות והאיום הוא אמיתי. אני חושב שמי שבאמת מאוים, יש לו את ההכנה הנפשית לקריסה של ערכים אחרים כי הוא נלחם על הבית, ולכן הוא צריך להיזהר יותר מכל שוודי.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




כל הרשומות בבלוג

הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים


%d בלוגרים אהבו את זה: