החלום על הדרָאסוֹם

חלמתי שכשהייתי קטן היה לי דראסום. אמנם עכשיו, 7:20, ממרומי עשר דקות העֵרוּת, זה ברור כשמש הבוקר שאין כזאת מילה, אך בחלום היה ברור שבעתיים שיש. הדראסום הוא מין בגד נפלא ונדיר, שאינני זוכר כרגע מה הן סגולותיו ואינני בטוח שבזמן החלום יכולתי להגיד עליו יותר. מה שבטוח הוא שזה היה דבר נדיר ושהוקסמתי מהמחשבה שלי היה אחד כזה בילדותי. החלום התפוגג מאוד מהר כך שאין לי הרבה פרטים למסור, רק את התחושה הזאת, שהיה לי משהו מיוחד. התעוררתי אצל איתָי כוחי. הבית עדיין היה מבולגן משאריות היום-הולדת מאמש. מלא צלחות חד-פעמיות ושאריות של אוכל. נסדר את כל זה אח"כ, הוא אמר. יצאנו שנינו מהבית והלכנו לכיוון האוטו שלו כדי שהוא יקפיץ אותי לתחנה. לפני שנכנסנו לאוטו עמדנו קצת בחוץ באוויר הקריר של הבוקר. נשענו שנינו על הברזלים, הוא עישן סיגריה, וסיפרתי לו על החלום. תוך שאני מספר, אני מפנים שהסיפור לא היה. כל הזכרונות שסיפרתי לו על חוויותי מילדותי הנפלאה עם הדראסום, נאלצו להישאר עם החלום, ובהמשך, אחרי ששחררתי אחת אחת את החוויות עם הדראסום, נאלצתי לוותר על המחשבה שבכלל היה לי דראסום כשהייתי קטן. אמרתי לכוחי שזה היה חלום נחמד אבל במציאות כנראה לא היה לי דראסום וזה חבל. ירדה עליי תחושה קצת מרירה בגלל האובדן וקצת שמחה בגלל הפיכחון. אתה מרגיש מצד אחד יציב ומודע ומצד שני קצת עצוב על שסיפור כזה נפלא צריך להימחק ושהוא לא חלק מהביוגרפיה שלך יותר. עברה איזה דקה של שתיקה והזדהות. אבל הכי קשה, אמרתי לו, זה הרגע שאתה מבין שאין בכלל דבר כזה דראסום ושצריך להיפרד סופית מכל הקונספט ושאפילו לא יכול היה להיות לי דבר כזה. הוא כיבה את הסיגריה ואז התעוררתי. מולי עמדה עמליה, כבר לבושה בדראסום אמיתי ויפהפה, מוכנה לצאת לעבודה. "בוקר טוב!" אמרתי לה בצאתה. צחצחתי שיניים, התיישבתי ליד המחשב, ועכשיו כבר 7:51 וגם אני צריך ללכת לעבודה.