עברה גוררת עברה

עמליה סיפרה לי על מישהי שהיא מכירה, נקרא לה ריקי, שגדלה בבית דתי-לאומי ולימים נהיתה חרדית. היא סיפרה לעמליה שמאז שהיא "חזרה בתשובה" היא לא יכולה לאכול אצל ההורים שלה כלום. עוד היא סיפרה שאחד הדברים שמקשים על התקשורת מול הוריה בעניין הכשרות הוא שהם עצמם דתיים. היא אומרת שאם הם היו חילונים היה להם יותר קל להבין שהיא חיה בעולם אחר משלהם, שהיא שומרת כשרות והם לא, ולכן יכול להיות שהם היו יותר משתדלים בשבילה ומנסים בכל זאת לקנות לה דברים שהיא תוכל לאכול. אבל בגלל שהם עצמם דתיים הם חושבים שאצלם כבר כשר ולכן בכל הדרישות החדשות שלה הם רואים שיגעון שהם לא מוכנים לשתף איתו פעולה. ובנוסף הם גם נעלבים כשהיא חוקרת אותם על דברים שהם קונים כי זה מציג את ביתם כבית לא כשר. ובגלל שהם רגישים לעניין הזה, אז היא לא שואלת אותם על הכשרות של האוכל ופשוט לא נוגעת בכלום אצלם.

הסיפור הזה הוא רק דוגמה. כמו הסיפור שלה אני מכיר הרבה סיפורים על משפחות של דתיים "נורמליים" שאחד הילדים "התחרפן" ונהיה חרדי או חרד"לי או ברסלבר או חב"דניק והפסיק לאכול אצלם. וגם כאן כולם מזדעקים: איך הגענו למצב שילד למשפחה "נורמלית" לא רואה שמצוות כיבוד הורים חשובה יותר מאיזו חומרה בענייני כשרות!

ואני חושב על ההורים המסכנים של ריקי, שפתאום הבת שלהם "התחרפנה" ומאז היא לא אוכלת אצלם. ואני חושב שגם בהם יש אשמה, ולא בהם אישית (שאותם אני לא מכיר) אלא באנשים שכמותם. אמנם נכון שהבת שלהם היתה יכולה לעשות את זה בצורה יותר מכבדת ונעימה, ונכון שהיא מצערת את ההורים שלה בשביל איזו חומרה, אבל אני חושב שבבסיס ההתנהגות הזאת שלה עומד בכל זאת החינוך שלהם. גם הם עצמם נוהגים כמוה: הם לא יכולים לאכול אצל חילונים. הם פשוט מספרים לעצמם שאצלם לא מדובר בשיגעון אלא בהתנהגות נורמלית, הרי איך הם יכולים לאכול אצל מישהו שהמטבח שלו לא כשר?! הם פשוט מסמנים את עצמם בתור נורמליים: מה שפחות מהם הוא הפקרות, מה שיותר מהם הוא שיגעון.

הגיע הזמן להבין שהדברים יצאו משליטה לא בגלל שאיזה גורמים עוינים השתלטו עליהם אלא בגלל שהם היו מעוותים ביסודם. עניין הכשרות יצא משליטה לא בגלל שילד זה או אחר "התחרפן" אלא כי השורש רקוב. אין מה להתפלא שהבת או הבן "התחרפנו" ועכשיו הם לא אוכלים אצל ההורים – השיגעון הזה התחיל כשההורים עצמם נמנעו מלאכול אצל חילונים או אצל מי שאין לו תעודה או אצל ערבים או אצל ספרדים. הרעיון לא לאכול אצל חילוני או אצל גוי או אצל כוי הוא מעוות מיסודו והוא תופח ותופח עד שהוא טופח לכולם בפנים. מי שהיה מוכן לחנך את ילדיו לכך שהם לא יכולים לאכול אצל הדודים החילונים נטע בהם את הזרע שיכשיר את לבם ליום שבו הם לא יאכלו גם אצלו.

עניין נוסף שנראה לי דומה: השבת קראתי כתבה על הרב לוקשטיין, רב קהילה בניו-יורק, שלאחרונה בית הדין הרבני בארץ פסל גיורים שלו. זה מצטרף לעוד מקרים שצצו בשנים האחרונות של כל מיני גיורים שנפסלו בדיעבד על-ידי בתי הדין הרבניים, כמו לדוגמה גיורים של הרב דרוקמן שנפסלו לפני כמה שנים. גם כאן כולם הזדעקו וטענו שהמערכת "השתגעה". כולם שאלו את עצמם איך הגענו למצב שבו במדינת ישראל פוסלים גיורים של רב אורתודוקסי "נורמלי", ועוד אחד שהוא מבכירי הרבנים של הציונות הדתית!

גם כאן אני חושב שלא מדובר בגורמים עוינים שהשתלטו על המערכת אלא על זרע פורענות שנטוע בעצם רעיון הגיור. מי שכל השנים היה נראה לו הגיוני שרב זה או אחר יקבע עבור בן אדם האם הוא יהודי, האם הוא מצטרף למניין, האם הוא יכול לפתוח בקבוק יין, אין לו על מה להתפלא כשרב אחר קובע שהוא עצמו לא יהודי, שהגיורים שלו אינם גיורים. מי שהיה נראה לו סביר שגיור רפורמי הוא אינו גיור אין לו על מה להתפלא שגם הגיור שלו אינו גיור בעיני בית דין אחר.

(אוגוסט 2016)

0 Responses to “עברה גוררת עברה”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים

כל הרשומות בבלוג


%d בלוגרים אהבו את זה: