רוטן במלון

17:10
הגענו לים המלח. נהיה פה שני לילות. עמליה אוהבת מלונות וכשהחברים הציעו שניסע איתם לים המלח, היא מיד שמחה. אני עשיתי פרצוף, אבל כמה אפשר לרטון בשביל סוף-שבוע במלון. אני שונא מלונות מהסוג הזה אבל החלטתי שיהיה כיף, הפעם אקח דברים בקלות.

17:45
הגענו. בכניסה לחניון שאלנו את השומר איפה חונים והוא הסביר שזה החניון של ה-VIP ושהחניון שלנו מעבר לכביש, וחשבתי שיש בזה מין הצדק שכבר החוויה הראשונה במלון תייצג נאמנה את קונספט המעמדות. החופשה הרי לא בפלנטה אחרת.

18:10
הגענו לקבלה כדי לעשות צ'ק-אין. מתברר שצריך לפנות את החדר בשבת ב-4 בצהרים. עמליה אמרה לו שאנחנו שומרי שבת וששבת יוצאת ב-8 וחצי, אז הוא אמר שצריך להוסיף 180 שקל (נו שיהיה) ושזה על בסיס מקום פנוי (נו שיהיה) ושאנחנו צריכים לבוא בשבת בבוקר לברר האם אכן אפשר להישאר (נו שיהיה). וזה לא שאני לא מבין את זה, סה"כ הם צריכים להכין את החדר וכו' וכו' אבל שוב נדרשנו להיזכר, עוד לפני שהתמקמנו, שאנחנו לא בחופשה בירח ושאי אפשר להרפות מכל החישובים ושבשבת בבוקר נצטרך לבוא לבדוק שיש מקום פנוי, ושאם לא יהיה מקום פנוי אז נצטרך לחשוב על תוכנית אחרת וכל זה בזמן שאנחנו כביכול "בחופשה".

19:10
אני מרגיש במלחמה מטופשת נגד המלון. למרות שתיכף אנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב, אני אוכל בחדר עוגיות, רק כדי להוכיח לעולם שאני לא מתוכנת בתוכנת המלון ושאני לא מפתח תלות בארוחות המלון הראוותניות המלאות בתקנונים מטופשים.

20:25
בחדר אוכל. בכניסה ראינו מישהו שרוצה להיכנס אומר לזאת שרושמת את השמות שהוא כבר היה בפנים ושהוא רק יצא להביא משהו מחדר. היא נתנה לו להיכנס ברוב חסדה והוסיפה מבט שאומר: אני סומכת עליך, אל תאכזב. נזכרתי שלפני כמה שנים הייתי עם ההורים במלון בים המלח, אולי אפילו זה היה המלון הזה. היה יום שישי בסביבות 10 בערב, יצאנו לטייל והלכנו לאחד המלונות בסביבה ששם התאכסנו חברים של ההורים. הגענו, השומרת בכניסה שאלה אם אנחנו מתארחים במלון, אמרנו שבאנו לבקר חברים שמתארחים כאן. היא לא נתנה לנו להיכנס. היינו בלי טלפונים (שבת וזה) אז לא יכולנו להתקשר להגיד להם לצאת, וכך נשארנו מטופשים אבל לפי החוקים. עמדנו שם בחוץ בתקווה שאולי החברים במקרה יעברו ליד הכניסה (למה שזה יקרה? אין כאן כלום בחוץ) וננופף להם דרך הזכוכית או משהו. השומרת חשה אי נוחות אז היא הוסיפה והסבירה שאנחנו לא יכולים להיכנס כי זה מלון "הכל כלול" ואם ניכנס אז נוכל לאכול מהקרטיבים שמחולקים חינם בשעה הזאת בלובי. וזה לא שאני לא מבין, צריך להגן על האורחים מפני זללנים מזדמנים, אבל בכל זאת גם בפנימיה צבאית יש שעות ביקור ואולי היה יתרון מסוים אם החברים היו עושים את השבת שם.

21:30
אנחנו בחדר. חדר מלון סטנדרטי. אני שואל את עצמי למה אני מרגיש תחושות כל-כך רעות, ובמיוחד מציקה לי העובדה שאיך שנכנסתי לחווית המלון אימצתי גם את דמות הישראלי הרוטן. ועוד יותר זה מציק לי על רקע זה שעמליה מאוד שמחה ונרגשת. איפה כל מה שהבטחתי לעצמי בהודו? כשחזרתי מהודו כתבתי לעצמי על פתק שאבד שמעכשיו אאמץ את תודעת הודו וכל דבר אראה באור חיובי וקליל ומבדח. ואני יודע שבהודו נכנסתי לחדר מלא מקקים, בלי מזגן, עם קירות מתקלפים, והייתי שמח. וזה קצת טיפשי, כי כאן זה יכול להיות כמו בהודו: אני עם עמליה ועם חברים ויש פה ים ובריכה ושמש ואוכל ואפשר להיות רגוע ונינוח. אולי יחד עם הפתק אבדה גם היכולת לראות כך את הדברים.

(אוגוסט 2014)

3 Responses to “רוטן במלון”


  1. 1 עמליה אוגוסט 3, 2020 ב- 7:47 AM

    שכחתי מהחניה! תכל'ס מלון מעפן.

  2. 2 משתמש אנונימי (לא מזוהה) אוגוסט 3, 2020 ב- 8:55 PM

    האם זה היה הנופש איתנו יא חיית סוסים?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים

כל הרשומות בבלוג


%d בלוגרים אהבו את זה: