Archive for the 'שירים' Category



שלוש שעות

שלוש שעות לשקיעה
פרק זמני כל-כך
מתוחם בסוף, בהתחלה
נגלל נשכח
אך נקודות בו אינסוף
וכל אחת חמקמקה
כמו גרגיר של חול
נעלָמה

אפשר לשנוא בהם, אפשר להתאהב
אפשר לברוא בהם עולמות ולהחריבם
אפשר לגמוא שלוש שעות אור
או להירתע

שלוש שעות לשקיעה
המאור הגדול עוד גבוה בשמים
שוכן שם לבטח
זוהר בתפארתו הכתומה
אך מה קצרה שעתו
כהרף עין והנה הוא צולל
נעלם בים הנשיה

שלוש שעות
לבנות ולנטוע לנתוץ ולהאביד
ולעזוב

שלוש שעות לשקיעה
ג'רמי עוד מרחף לו
מכסה את עיניו מזוהר השמש
מצפון לעיר
אל תוך הבור
מחפש את העבד
מחפש אדון

שלוש שעות לשקיעה
בבור הטיט הזנוח
אך כעת הוא חפשי
עכשיו אין לו בית
כבר אין סביבו אדם
לבד הוא עף
לוקח את גורלו
למדבר
רודף אחרי השמש

שלוש שעות לשקיעה
של ממלכה מפוארת
הם כולם יעלמו
חוששים להיוותר, להתפזר
בלילה הארוך
שלוש שעות נותרו עוד לעזוב
שלוש שעות של פליאה
שלוש שעות לשקיעה

(בעקבות ניק דרייק ואחרים)



יש גם סקיצה ביתית:

האם אתה עוד זוכר

האם אתה עוד זוכר
עכשיו שאתה כה רחוק
דברים מטורפים שאמרנו
איך לא הפסקנו לצחוק

כל זמן היה אז אביב
וכל מילה היתה שיר הלל
כל מראה היה מרהיב
לפני שכל זה התקלקל

אבל הזמן הוא שודד דרכים
הוא היה גנב מיומו הראשון
הזמן ייטול ממך אושר
אך הוא יכול גם לקחת יגון

לכן לא אנסה לזכור
כי כך לא אמצא לי מנוח
לא, לא אנסה לזכור
את אשר לא אוכל לשכוח

(על פי שירה של מולי דרייק – Do you ever remember)

בוא

ערב אחד התגלה אליי אלוהים
זה היה לרגע קטן
ממש שבריר שניה
אי אפשר בכלל למדוד את משך ההתגלות
כי ממש ברגע שזה הופיע זה נעלם

אבל עוצמת ההתגלות היתה כל כך חזקה
והתהום שנפערה באותו הרגע היתה כה עמוקה
שכשהצצתי דרך הסדק
כבר לא היתה דרך חזרה
והחוויה שנרשמה בנפשי
היתה כמו חווית חיים שלמה

בתחילת ההתגלות
הרגשתי בבת-אחת וודאות גמורה
אבל שום דבר לא היה דומה לעולם שאני מכיר
כל אותם הדברים הבטלים
הבלי הזמן ותחבולותיו
כבר לא היתה לי מחשבה בהם כלל
היתה רק תהיה עולמית
מרחפת על פני המים
"מה" נצחי קפוא על השפתיים

ורציתי להישאר
ופתאום געגועים כמוסים
שלא ידעתי שהיו בי
נתחדשו ונעורו
וזיעזעו את נפשי עד מעמקי מצולותיה
ורציתי להישאר
ידעתי שכאן מקומי

והאפלה היתה גדולה
ופחדתי שברגע שיעבור זמן כלשהו
קצר ככל שיהיה
כל המבנה האינסופי הזה יתמוטט
ולא ידעתי מה זה
מה הדבר שעומד מולי
על ידי
בתוכי
מסביבי
רק וודאות אחת היתה לי
אני רוצה שהוא יישאר

אז אמרתי "בוא!"
וברגע שיצאה המילה מפי
הרגשתי חבטה איומה בכל גופי
הרגשתי "בוא" ענקי מתנפץ על פניי
נגול בכבדות ומכסה את כולי
וכבר איני יכול לראות דרכו
אני רק שומע את הדו קורא
"בוא! בוא!"


הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים

כל הרשומות בבלוג