Archive Page 2

ביקורת דרכונים

נחתי; ביקורת דרכונים
נתנו לי שם; כאן את כולם רושמים
לא ידעתי לומר איך עבר עליי הזמן

חשבתי על כל מיני דברים
נסעתי לבד בלי ההורים
לא ידעתי לומר איך עבר עליי הזמן

ראיתי אלף פרצופים
שאלתי מה כאן כולם עושים
לא ידעתי לומר איך עבר עליי הזמן

לא ידעתי דבר
לא רציתי להיראות מוזר
לא ידעתי לומר איך עבר עליי הזמן

אבל לילה אחד, פתאום, זה עובר
בבת אחת הכל משתחרר
מסתכל סביבך, הנוף נראה מוכר
היית פה כבר

ערב של דיבורים עובר על יושבי הגסט-האוס
אתה יושב מכונס ברגע של הפוגה
מוקף אורחים לרגע, הנוף נראה מוכר
היית פה כבר

קראו בשם; תיכף ממריאים
קראו בשם; את כולם כאן רושמים
לא ידעתי לומר איך עבר עליי הזמן



יש גם סקיצה ביתית:

שבעה בחצר של אח של מירית

שבעה בחצר של אח של מירית. ערב, אויר נעים, נוף משוגע, יושב במעגל של מירית. לפני שהגעתי למעגל עברתי בפינת השתיה החמה להכין לי תה. זה תמיד יותר קל עם כוס ביד. התישבתי על כסא הפלסטיק, עוד לא הצלחתי להבין על מה השיחה ומירית בינתיים קמה והלכה לקבל את פניה של משפחה שהגיעה מג'לג'וליה.

אני יושב עם שאר המנחמים במעגל של מירית, מדי פעם מחליף מילה מהוססת עם זה שלידי. ניסיתי לחשוב מי הם האנשים מג'לג'וליה. אולי הם עבדו איתו? במה הוא בכלל עבד? חשבתי איך המוות משותף לכולם ובאיזה חוסר אונים נוראי כולנו מולו. "יש שם פרות עם בטן שקופה!", מישהו אמר ובאבחה שאב אותי לסרט אחר לגמרי. הרמתי את הראש שאוטומטית שקע קצת יחד עם ההרהורים וצפיתי במעגל שלנו בזמן שהמוקד שלו נעדר. יושבים כעשרה אנשים ומחכים. פרוז'קטור מאיר את החצר אבל על המעגל שלנו קיר מטיל צל שחור. והאור החזק בשאר החצר גורם למעגל שלנו להיות עוד יותר אפלולי. ממש מולי, באמצע, איש כמעט קירח כבן 50 מספר סיפורים בלוויית מחוות ידיים מוגזמות. מצדו האחד מישהי, כנראה אשתו, נשענת עליו וקצת מלטפת לו את הכתף ועל הדרך חוסמת ומרסנת את מחוות הידיים. כל שאר האנשים צופים בו מרוכזים חוץ מזאת שיושבת מצדו השני שעסוקה בסמארטפון בפרצוף חתום. האצבעות שלה מחליקות על המכשיר ומעבירות את התכנים ופניה קפואות. הפרצופים של כולם מוחשכים מלבד שלה שזורח באור חיוור מוגזם שקורן מהמכשיר. הוא מספר: "אז מה שהם בעצם עושים שם זה לקחת פרות ובניתוח להחליף להן את דופן הבטן בעור סינטטי שקוף. ככה אפשר לחקור מה קורה להן בבטן. זה משהו פנטסטי! פרות עם בטן שקופה, אין דברים כאלה…" ואשתו מדי פעם קוטעת אותו: "אבל מה זה מעניין?" וכך האיש ממשיך לספר בהתלהבות על קורותיהן של הפרות השקופות ואני אמנם שומע אותו אבל רואה רק את הפנים חסרות ההבעה של זאת עם הטלפון.

מה אלה הפרות השקופות שהוא מדבר עליהן כל-כך הרבה? אני לא מצליח לחבר את הדברים לסיפור קוהרנטי. הזמן מתארך ומירית עוד עם האורחים מג'לג'וליה. האשה אומרת למספר הסיפורים שיסיים כי הם צריכים ללכת. אט אט האנשים במעגל שלנו מתפזרים עד שבסוף אני נשאר לבד. אז הוצאתי גם אני את הסמארטפון (אם כי בשמינית עוצמת מסך) כדי לכתוב. היו עוד כמה שיחות שרציתי לזכור אבל בינתיים הן כבר התנדפו, אז נשארתי רק עם הפרות השקופות. אולי זה בכלל היה משל? דופן הבטן שלי שקופה? מי שעכשיו עבר לידי, גם הוא עם כוס הפלסטיק הטקסית, ראה עד כמה אני מרגיש מוזר?

כבר כמה דקות שהמעגל של מירית ריק ואני לבד יושב וכותב והנה סוף סוף הגיעו שתי חברות של מירית והתישבו לידי. אחת מהן אמרה משפט שטלטל אותי: "איזו גינה יפה! בן אדם מטפח את גינתו, משקה, גוזם, מסדר, דואג שהיא תיראה טוב, שתהיה מוכנה. הוא יוצא בבוקר ולא יכול לדמיין שבערב הולך להיות פה אירוע רב משתתפים עם כסאות פלסטיק ופינת שתיה חמה".

אחר

כשאתה שונא מישהו
כשאתה פוחד ממה שהוא
מיד אלוהים מתגלה אליך
ומאשר – מדובר בנבל

מישהו שונה מופיע בדרכך
מישהו אחר מבקש את ידך
מיד אלוהים מצווה אותך –
הרחק את המנוול

מחשבותיו משונות
דרכיו לא מובנות
מזל שאלוהים לא יכול לסבול מוזרויות

כשאתה חושש ממישהו
כשאתה חושד במה שהוא
מיד אלוהים מתגלה אליך
ומאשר – באים לכלותך

מישהו מופיע מבקש קצת מקום
מישהו טוען שגם הוא בן למקום
מיד אלוהים מתגלה אליך
ומכריז – אין עוד מלבדך

מחשבותיו אינן מחשבותיך
דרכיו הן לא דרכיך
מזל שאלוהים לא יכול לסבול איש זולתך

כשאתה אוהב מישהו אחר
כשלבך פתוח לעולם שמסתתר
מיד אלוהים מתגלה אליך
במלא הדרו
מיד אתה רואה באחר
את צלמו

(מרץ 2016)



יש גם סקיצה ביתית:


הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים

כל הרשומות בבלוג