אותן כמה דקות

מדי פעם, כשאני חוזר בערב במכונית, אני מוצא את עצמי עוצר על-יד ביתך, ליתר דיוק – בית הורייך, למרות שאין זה בדרכי. אני מדומם את המנוע, מכבה את האורות, ומחכה. דקות ספורות עוברות ככה בציפייה שתרדי, בציפייה שתפחתי את דלת הכניסה ותרדי במדרגות המובילות אל המדרכה ואז תחצי את הכביש, ותיכנסי אליי לאוטו ולא ניסע לשום מקום. אחרי אותן כמה דקות של ציפייה, אני מניע שוב את האוטו ונוסע הביתה. אמנם את כבר לא תרדי, לא תפתחי את דלת הכניסה ולא תחצי את הכביש כמו אז, אבל אותן כמה דקות של ציפייה, הן בדיוק אותן כמה דקות כמו אז.

(מרץ 2007)

מודעות פרסומת

1 Response to “אותן כמה דקות”


  1. 1 סנדאנס קיד אפריל 17, 2009 ב- 6:20 AM

    נוגע, אבל ההתרפקות הזו בעוכריך.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




כל הרשומות בבלוג

הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים


%d בלוגרים אהבו את זה: