האם אסור לנו לחלוק על הראשונים או שמא להם אסור לחלוק עלינו?

בתקשורת פורסם לאחרונה שמאן דהוא אמר שאפשר לחלוק על אחד מעיקרי האמונה ועדיין להישאר במסגרת הדת. חבר מהעבודה (אותו החבר מהפוסט הקודם), אמר שאסור לחלוק על הראשונים ובוודאי שלא על אחד מעיקרי האמונה. מפה לשם צצה שאלה נוספת: האם ליהדות יש בכלל עיקרי אמונה או לא. החבר אמר שיש, והם י"ג העיקרים של הרמב"ם; ואני אמרתי שאולי בימינו י"ג העיקרים מאוד מקובלים אבל לאורך הדורות היו דמויות רבניות חשובות שלא קיבלו אותם.

מיד פתחנו בספרים הקדושים והרי לפניכם ממצא: הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ז) מונה חמישה טיפוסים שנקראים "מין" ואין להם חלק לעולם הבא. ביניהם הוא מונה גם את "האומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה". הראב"ד בתגובה כותב בהשגות שלו: "ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות."

על פניו נראה שהראב"ד, לא רק שהוא חולק על הרמב"ם, אלא שהוא מתנגד לדבריו ממש בחריפות ("וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה!"). והוא מבסס את דבריו על זה שהגשמת האל מופיעה אפילו במקרא עצמו ("במקראות") ולא רק ב"אגדות המשבשות את הדעות".

וסה"כ זה הגיוני שזאת תהיה נקודת מחלוקת ביניהם. בימינו אמנם נראה שייחוס תכונות גשמיות לאל הוא דבר גס, אפילו ילדותי וכמובן אקט של כפירה, אבל בימיו של הרמב"ם זה היה חידוש. הרמב"ם היה רפורמטור בתחום הזה. לא במקרה פרץ בפרובאנס פולמוס סביב כתביו שנמשך אח"כ מאות שנים בכל מרכזי היהדות בעולם (וכלל גם את שריפת ספריו). עד כמה שידוע לי, שלילתו המוחלטת של כל ביטוי של הגשמה היתה חידוש שלו. הראב"ד (שבנוסף לכל גם היה מקובל) לא הרגיש את המחויבות שאנשים בני דורנו מרגישים כלפי י"ג העיקרים של הרמב"ם. ובאמת כשבוחנים את המקרא ואת ספרות חז"ל שלא דרך המשקפיים של הרמב"ם, רואים שאפילו שהם אסרו ייצוג של האל בפסל ותמונה, עדיין הם הרבה פעמים התיחסו לדמותו של האל לא כמשל ולא כרעיון מופשט והם לא הרגישו שום צרימה בזה.

קראתי כל מיני דברים שנכתבו על דברי הראב"ד. ר' יוסף קארו כתב ב"כסף משנה" שנראה לו שהראב"ד הסכים עם הרמב"ם באופן עקרוני, אלא שהוא חשב שזה חמור מדי לקרוא למי שחושב שלאלוהים יש דמות גוף "מין", ובעצם המחלוקת היא בסה"כ האם יש לאדם כזה חלק לעולם הבא או לא (והוא מסתמך שם על ציטוט אחר שר' יוסף אלבו מביא ב"ספר העיקרים").

נראה לי שהראב"ד שחי בתקופתו של הרמב"ם, ואף היה מבוגר ממנו, הרגיש בנוח לחלוק עליו. ר' יוסף קארו, שחי כשלוש-מאות שנה אחריהם, כבר היה קשה לו להאמין שהם חולקים בנקודה כל-כך עקרונית. בימינו זה כבר נראה אבסורד שדמות רבנית כלשהי אי פעם חלקה על אחד מי"ג העיקרים של הרמב"ם.

וכאן נתגלה לי חידוש עצום, אור זרח בבית מדרשנו: הבזיקה תשובה לשאלה הראשונה. אמנם נראה שהחבר המדובר סובר שאסור לנו לחלוק על הראשונים, אבל בפועל הוא אוסר על הראשונים לחלוק עלינו! אנחנו הרי קיבלנו על עצמנו את י"ג העיקרים של הרמב"ם, ובגלל שלראב"ד כאמור אסור לחלוק עלינו, אז גם הוא נדרש לקבל על עצמו את י"ג העיקרים. ולכן בעל כורחו הקריאה הנכונה של דבריו לעולם תהיה שהוא מסכים עם הרמב"ם (ואיתנו).

1 Response to “האם אסור לנו לחלוק על הראשונים או שמא להם אסור לחלוק עלינו?”


  1. 1 תומאס אפריל 26, 2018 ב- 4:20 PM

    צ'מע, אתה משתפר כל הזמן. אחד העמוקים והנהירים.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים

כל הרשומות בבלוג


%d בלוגרים אהבו את זה: