יומן חקירות תיק 35/8889 – ערב יום כיפור אשתקד

ערב יום כיפור תשע"א. היום לפני שנה. היה זה יום שטוף שמש. יצאתי מהבית ב-10 בבוקר לשיעור צרפתית. ברחובות היתה תכונה של ערב חג. עמדתי בתחנת אוטובוס, נשען על הברזלים, וחיכיתי יחד עם שאר האנשים שהיו בתחנה. לפתע אני מבחין בשני אנשי ביטחון רצים לכיוון התחנה. שניהם בחליפות שחורות, אוזניה ומשקפי שמש כנדרש עבור סרט טוב. אחד עם רובה גדול, אחד עם פה גדול – גם כן בהוראת הבמאי. שני השוטרים זינקו מעל הברזלים. לי זה היה נראה כאילו הם במרדף, אחרת לא ברור לי מדוע קפצו כך ולא עברו במעבר המסודר. מאוד התרשמתי מהנחישות וזזתי קצת אחורה לפנות להם מקום לעבור כדי שיוכלו ללכוד את העבריין המסוכן שמאיים להפר את שלוות עיר הנצח בהערב עליה קדושת יום הכיפורים. בהמשך התברר שטרחתי לחינם – המחבל הנאלח הוא לא אחר מאשר אני.

"החיים מלאי הפתעות" זמזמתי לעצמי, מנסה במהירות להיזכר בלחן ואם אין אחד כזה אז להמציא משהו זמני לפחות, וכל זה תוך שאנחנו מבצעים את טקס החלפת התעודות. אחד מהם הראה לי תעודה ובתמורה אני הראתי לו תעודה כמתחייב מכללי הנימוס האריסטוקרטיים שנוהגים בהם מגיני ארץ קדשנו. אולם בדיעבד רמת ההתעניינות שלי בתעודה שלו אולי לא היתה מספקת. "בוא איתי" אמר בעל הפה. "לאן?" ניסיתי לברר. "אל תשאל שאלות" הוא ציווה. הבנתי שאין לנו זמן והעניין בהול וגם לא רציתי להסתכסך עם בעל הרובה, לכן לא שאלתי שאלות נוספות והתלוותי אליהם. חצינו את רחוב קרן היסוד ברמזור אדום, מה שהוסיף לתחושת השליחות שאפפה את המבצע הנועז בו השתתפנו. המשכנו קצת במורד הרחוב ונכנסנו לגינה של אחד הבתים. עודי תוהה מה פתאום רצנו דווקא לכאן ובעל הפה פתח ואמר "אוקיי, הגענו למקום עם צל". סיבה פרוזאית כל-כך למבצע כה נועז! תחושת אכזבה קלה בצבצה בראשי, אך היא לא הפחיתה במאומה מעוצמת האכזבות העתידות לבוא בהמשך.

30 הדקות הבאות כללו טקס שחזר על עצמו. בעל הפה עושה פרצוף קשוח ומדבר אליי בגסות רוח. כך הוא חוקר אותי במשך כמה דקות ואז הוא הולך הצידה להתייעץ עם מישהו באוזניה ובזמן הזה בעל הרובה מתקרב אליי ושואל שאלות רקע כמו "מה נשמע" ו-"מתי האוטובוס צריך להגיע". ואז בעל הפה חוזר, בעל הרובה נסוג ומתחילים סבב נוסף של חקירה וחוזר חלילה. קשה לתאר בכתב איך עוברת חצי שעה של חקירה כזאת, במיוחד כשאתה לא יודע כמה זמן זה יכול לקחת. אחרי 5 דקות אתה אומר לעצמך: זה קצת ארוך אבל אנחנו לא חיים בשוויץ, תיכף זה מסתיים. אחרי 10 דקות אתה חושב שזה ממש מוגזם ולכן זה חייב להסתיים בקרוב. אחרי 20 דקות אתה מבין שאין לך שום דרך לנחש האם זה יסתיים עכשיו או עוד שעתיים.

זה התחיל בשאלון פרטים כלליים. איפה אני גר, מאיפה אני במקור, מה אני לומד, בדרך לאן אני עכשיו. כנראה עברתי את השאלון הזה בהצלחה ועברנו לשאלות יותר פילוסופיות. למה אני לומד צרפתית, למה אני גר בירושלים וכד'. ואז עברנו לשאלות יותר טכניות כמו מה שם בעל הדירה שאני שוכר, ומה הטלפון של המורה לצרפתית. את כל הפרטים האלה הם העבירו לאיש באוזניה והוא ככל הנראה הצליב את המידע שנתתי עם התחזית האסטרולוגית השבועית שכן נראה שהמסקנות הן שאני מסוכן אפילו יותר משחשבנו ויש לעבור לשלב פתיחת המתנות.

"תפתח את התיק" אמר בעל הפה. פתחתי. הוא הוציא משם כרטיסיית אוטובוס, הושיט את היד קדימה בתנועת נצחון כך שגם מצלמות הטלויזיה – לוּ בחרו לסקר את האירוע – היו יכולות לקלוט כמה ניקובים נותרו. "מה זה?" הוא שאל, חיוך ניצחון מרוח על פניו כאילו זה עתה מצא את כלי הרצח. "כרטיסיה לתל-אביב", השתדלתי לא להתחכם. "מה יש לך בתל-אביב?" על זה כבר לא היתה לי תשובה. איך אסביר לשוטר ירושלמי שחצי מאוכלוסיית המדינה עוברת בתל-אביב בכל יום? אח"כ הוא הוציא את הקלסר של לימודי הצרפתית והתחיל לעיין בו. הוא דפדף ודפדף, וכשהגיע לפרק "פעלי עזר בזמנים מורכבים" הוא הראה סימני כניעה. כנראה הבין שהוא לא יצליח לפענח בזמן לא מורכב את הצופן המוסתר בין דפי הקלסר.

עוד התייעצות קטנה עם איש האוזניה, והתחלנו את שירנו – מהתחלה. "אז למה אתה לומד צרפתית?", "איפה אמרת שאתה גר?", "לאיזה קו אמרת שאתה מחכה?"

לבד מהחוויה הייחודית של חצי שעה בחברת שני אנשי רוח בעלי נטיה קלה לגסות רוח, התנסתי בחוויה נוספת. כאמור, החקירה התבצעה בגינה שבכניסה לאיזה בניין. אנשים יוצאים ובאים ואני תוהה מה הם חושבים על הסיטואציה שלפניהם. האם שמחים הם וגאים או אולי נבוכים וחוששים. טרם אֲכַלֶה לדבר אל לבי והנה מגיעה אשה עם שני ילדים ובקבוק מים על שכמה. מיד היא מיהרה להציע לשני אנשי הביטחון לשתות. בהתחלה קצת נעלבתי שהיא לא הציעה גם לי, אבל אז חלחלה אליי המשמעות המלאה של המצב: היא רואה בי את האיש הרע ובהם את מגיני העם. פתאום הבנתי – אם הייתי מתנגד לחיטוט בקלסר או מסרב לענות על אחת השאלות או סתם מרגיז אותם, הם היו יכולים לעשות לי ככל העולה על רוחם ואיש לא היה נחלץ לעזרתי, שכן האיש הרע לא נמצא ראוי אפילו לכוס מים.

להר הבית שלום לפי שעה.

מודעות פרסומת

3 Responses to “יומן חקירות תיק 35/8889 – ערב יום כיפור אשתקד”


  1. 1 remotb אוקטובר 7, 2011 ב- 2:07 PM

    הסיפור הזה ראוי להתפרסם ברבים מאחר וכה רבה חשיבותו, אבל זכור: מרגע זה אתה שמאלני!

  2. 2 remotb אוקטובר 7, 2011 ב- 2:27 PM

    או במילים אחרות, אני ממש גאה בבחורינו המצוינים, שערים לכל סכנה ושומרים על בטחונינו האישי והציבורי, גם שלי וגם שלך, אפילו שאתה נוסע לת"א. למרות רמיזותיך הציניות, אני בטוח שהיה משהו שעורר את חשדם, גם אם אתה לא מודע לכך, וטוב עשו שבדקו לעומק ולא השאירו מקום לספק, מאחר ואנחנו חיים במקום מסוכן, בו קמים עלינו אוייבינו להשמידינו, והם נהיים מחוכמים מיום ליום. ועדיף שיהיה לך קצת לא נעים מאשר שימותו עשרות יהודים טובים, אפילו אם זה בת"א.
    אז ביום זה, יום של כפרות ומחילות, צא ולמד ובקש מחילה על שעלבת בשומריך ועל כך שבדבריך אתה מחליש את מדינת ישראל ויוצר דה-לגיטימציה לקיומינו כאן תוך מתן נשק לאויבינו, שלהזכירך, עדיין רוצים לזרוק אותנו לים והם אומרים את זה כל הזמן.
    שנה טובה, צום במידה, וכל הכבוד לצה"ל!

  3. 3 תוננר (השם הפוך כדי שלא יעלו עלי בשב"כ) אוקטובר 7, 2011 ב- 3:38 PM

    האמת אני תמיד חשדתי בך קצת. לא יודעת, אולי זה המבט בעיניים, שיחות הטלפון החשאיות, המחברת המשורבטת בצרפתית מוזרה, הקלידים השבורים בפסנתר, שלך תדע מה מוסתר מתחת. אז החלטתי לדווח הלאה, כן, כן אני זו היא אשר עומדת מאחורי מבצע מורכב זה. אתה יודע מה זה להשיג רובים, שני אנשי ביטחון ופה גדול? מה עדיף? לסכן את כל עם ישראל? להסתכן בקלסר מתפוצץ וכרטיסיית אוטובוס מדממת? והכתמים על הכביש? מי ניקה? אתה? אז נחקרת, למדת, הוזהרת, בפעם הבאה תחשוב פעמיים לפני שאתה יוצא מהבית. חוצפן! ועוד לשיעור צרפתית!!! למה אתה לומד צרפתית? מה, אתה גר בנתניה? יש לך דירה סודית של שותפות עם מרוקאים מיליטנטיים? רגע,רגע, אסון התאומים? אני לא מאמינה! איך נותנים לך בכלל להסתובב חופשי? ולמה יש לך עוגיות במזרון? ועוד עם קשיו??? שניה טלפון. הלו? השב"כ? כן זו ר. הציפור חופשייה, אני חוזרת, שם קוד: הציפור חופשייה. סליחה, חזרתי. טוב, שיהיה לך יום כיפורים שקט ורגוע…אופס, דופקים אצלך בדלת…
    גמר חתימה טובה! ואל תחתום על שום דבר כן?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




כל הרשומות בבלוג

הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים


%d בלוגרים אהבו את זה: