דלהי, 3 לפנות בוקר

נפתח במילה: "koltuğunuzun". המילה הזאת כתובה במרכזו של משפט על המושב שלפנינו. יש לציין שהאות u מופיעה בה מספר בלתי מבוטל של פעמים, וזה אפילו בהתעלם מהפעם שהיא מופיעה מעל האות g. שאלתי את הדיילת שעברה לידנו מה משמעות המילה והיא אמרה שזה "מושב" בטורקית, ושאנחנו מתבקשים להתיישב עליו כי תיכף ממריאים. התיישבנו על הקולטוגונוזון, חגרנו חגורות וחיכינו להמראה של טיסה מספר 1070 שאמורה לקחת אותנו בדקות הקרובות מאיסטנבול לדלהי, מ-turkey להודו, מרחק שני ס"מ במילון אוקספורד.
בשדה התעופה חיכינו 6 שעות. אחרי שטעמנו מכל סוגי הרחת-לוקום, ישבנו לשתות בירה. רומן סיפר לי על פנתאיזם ועל תורת המיתרים. זה היה מעניין, אבל עכשיו אני חגור, קשור למטוס הזה שהולך להמריא. מה קשור הודו עכשיו? זהו. ממריאים.
(30 באפריל 2008 – מתוך הפנקס הכחול)

נחתנו ב-3 לפנות בוקר. בדרך כלל לא הייתי חושב שזה רעיון טוב להגיע לעיר לא מוכרת באמצע הלילה ולנסות לגשש את דרכי, ובמיוחד כשמדובר במדינה לא מוכרת, ובשבילי, בתור אחד שטייל רק במערב, גם בעולם לא מוכר. אבל לרומן זה היה נראה בסדר, ולו זאת כבר פעם שניה בהודו, אז הוא הוביל. זה הסיר מעליי את הדאגה איך להסתדר ונותר לי רק להתרשם ולחשוב. יצאנו משדה התעופה. היה חם אפילו שאמצע הלילה, והיה ריח חזק אין לי מושג של מה, כנראה איזה תבלין. עלינו על מונית. רומן תקשר עם הנהג ואני צפיתי בדרך. נסענו הרבה. הנהג הוריד אותנו בכניסה למיין-בזאר. המקום נראה ישן ומתפורר, פה אנחנו אמורים להיות? אני עוד מוצף מהחום ומהריח כשפתאום אני רואה אנשים ישנים פזורים בכל פינה ולצדם גם כלבים ופרות. כולם מעולפים אבל פה ושם יש כמה ערים. רומן זיהה דוכן קטן בצד השני של הרחוב והוא הלך לבדוק מה האיש מוכר. בינתיים נשארתי עם התיקים. כבר קרוב ל-5 בבוקר. אני עומד ובוהה ומלא מחשבות מתרוצצות לי בראש. והאנשים שישנים פה לידי והכלבים והפרות והאוויר הדחוס והריח הזה שהחום רק מדגיש אותו; ואני מתחיל לדמיין מה הולך להיות פה מחר, כשהמקום יתעורר לחיים והשמש תעלה את מפלס החום בעוד כמה מעלות, והתבלין הזה יחדש את אחיזתו באוויר, והאנשים האלה שעל הרצפה יקומו לתחיה והכלבים יתרוצצו פה והפרות יתחילו לאכול מהזבל הרב. אני מבין שאני עדיין לא יכול לדמיין לגמרי מה הולך להיות פה, אבל קיבלתי שעה של חסד להתבונן בעולם שאני עומד להיכנס אליו, כשהוא עוד שקט ורדום, רגע לפני שיסובבו לו את המפתח.

עשר שנים עברו מאותו לילה מופלא, שבו עוד לא ידעתי כלום על מה שאני הולך לעבור בטיול. כשאני חושב על הטיול ההוא להודו, זה בכלל לא נראה לי על רצף הזמן הרגיל של החיים. נראה כאילו זה היה באיזה ציר זמן אחר, בארץ הפלאות. אני זוכר שכשחזרתי מהטיול הרגשתי כאילו הנחיתו אותי חזרה לתוך העולם הזה. פגשתי את המשפחה בשדה התעופה והרגשתי כמו אליס – לך תסביר להם מאיפה הרגע הגעת!

רומן, תודה לך שסחבת אותי למסע הקסם המסתורי הזה. גם בפרספקטיבה של 10 שנים זה היה טיול משנה חיים.

למי ששואל את עצמו: רומן חזר מהדוכן ההוא כולו מאושר עם חבילת "בידי", שהן סיגריות שמגולגלות בתוך עלי אקליפטוס; לא הדבר הכי משמח שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע.

1 Response to “דלהי, 3 לפנות בוקר”


  1. 1 רננות מאי 2, 2018 ב- 2:24 PM

    ג'וני. כל מילה בסלע.
    אנחנו גם הגענו לדלהי באמצע הלילה, לתוך הכלבים, הפרות והאנשים שישנו יחד ברחוב, משל הגענו לסדום ועמורה רדום. למחרת סדום ועמורה התעורר והתמלא זבובים ואני נתמלאתי הלם תרבות.
    תודה לרומן שבזכותו הכרנו אתכם, אנשים מופלאים שכמותכם וזכינו גם במסע משנה חיים שהוביל לחתונה והשאר היסטוריה. "עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים"!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים

כל הרשומות בבלוג


%d בלוגרים אהבו את זה: