שלווה

אנחנו, אנשי המערב, סידרנו לעצמנו שירות נוח כזה. אנחנו יכולים לנסוע להודו, לחיות שם הרבה זמן אצל איזו משפחה באיזה גסט-האוס. אני יושב ככה ימים שלמים במקומות כאלה. מישהו מכין עבורי אוכל. יש עם מי לשחק קלפים או שחמט. אפשר לקרוא ספר. אפשר לשמוע מוסיקה. ואפשר לצפות בשקיעה. והייתי חושב שכל השלווה הזאת תתן לי פנאי לחשוב. אבל זה הרבה יותר ממה שציפיתי. השלווה הזו נתנה לי פנאי לא לחשוב. וזאת השלווה האמיתית, שמשרה תחושה ששום דבר לא באמת הכרחי או נחוץ כדי ממש לחשוב עליו.

אני יושב כאן ומתנהגים אליי כמו אל חבר. אני אוכל מהאוכל שלהם, צופה איתם בטלוויזיה ואפילו שותה איתם וויסקי בשמחות שלהם. ונראה שבאמת נקשרנו בקשר טוב. והנה הגיע הזמן להיפרד והפרידה באמת מרגשת, אך עם זאת הם לא נותנים לך את התחושה שתחסר להם. וגם זה טוב כדי שלא אחשוב שאני מישהו מיוחד.

(קול טוק קורנר, בית הארחה ובית – אוגוסט 2008)

מודעות פרסומת

1 Response to “שלווה”


  1. 1 תומר יוני 27, 2010 ב- 6:54 AM

    ההבנה שחוסר המחשבה הוא-הוא הדבר החשוב חשובה לא פחות, ואף משמעותית הרבה יותר, כי בלעדיה לא מימוש.

    ואל תמעיט בערכיך. אם יש מישהו שחסר להם, זה אתה! 🙂


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




כל הרשומות בבלוג

הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים


%d בלוגרים אהבו את זה: