נהמת המכונות המתמדת

מתקן גיבוי, בניין IBM, פתח תקווה. אני שונא את המקום הזה. ריצפה צפה, המון מכונות שמפיקות רעש עמום וניצנוצים מתכתיים. אורות ניאון לבן, כבלים ומדפי מתכת. הולכים פה כבתוך משחק מחשב ישן ומדי פעם רואים דמות אדם, אך אין קול, מלבד נהמת המכונות המתמדת. נצנוצים ירוקים מרצדים ופסים כחולים בוהקים, מזכירים לי את המוות. דלתות פלסטיק מפרידות בין החדרים בהם שוכנות המכונות, שלכל מכונה יהיה מקום משלה ופרטיות. ומשום מה גם על הדלתות האלה קבועות מזוזות ובתוכן שתי הפרשיות, אך אין פה לא יורה ולא מלקוש, אין דגן לאסוף, אין תירוש ויצהר. על כל מכונה מודבקת מדבקה. כל מכונה ממוספרת. BAY 1A, BAY 2A.

הולכים והולכים, הדלתות נענות לכרטיס האלקטרוני ונפתחות. הגעתי למטבחון; מכונת מים, מכונת קפה, כל אחת מפיקה טרטור ייחודי לה וכל הרעשים נבלעים בנהמה הקבועה שמפיקות המכונות בחדר הסמוך. שולחן עגול וכסאות פלסטיק. צינוק. אני מתיישב על כסא ועוצם עיניים. בחדר השני מנסים בינתיים להעלות את מערכת ההפעלה. הרעש המונוטוני מערפל את החושים. ואולי אני בכלל במכונת כביסה ענקית? מתנקה, מיטהר. מה עם מערכת ההפעלה? היא כבר עלתה? אני מניח את הראש על השולחן העגול ומחכה. קריר פה כל השנה, צריך הרי לצנן את המכונות הגועשות, ולרגע אחד הרעש העמום והקרירות והכאב-ראש מתעתעים בי ואני פתאום מתחת למפל גדול איפשהו רחוק בטבע, מחכה שמישהו יזליף עליי קצת מים כדי שהחוויה תהיה שלמה, אבל כנראה שעת האכלת המכונות הסתיימה כי אני שומע מרחוק קול שקורא לי ואומר שכבר פתחו את החדר אוכל ושצריכים לעלות למעלה. שעת ארוחת הצהרים הגיעה וגם אותנו הרי צריך להאכיל.

(נובמבר 2014)

0 Responses to “נהמת המכונות המתמדת”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




הכנס את כתובת הדוא"ל שלך לקבלת עדכונים

כל הרשומות בבלוג


%d בלוגרים אהבו את זה: